כשאני פותח TV או עיתון יוצא משם שהעולם מרותק היום בעיקר מהקטסטרופות: שחיתויות ,אלימות , פגעי טבע,דיכוי, טרור ומלחמות  מה לא?. נראה שאבד לנו כחברה עניין בדברים טובים ויפים ואנחנו הולכים ומתמכרים להנאה מסבל של אחרים. האם עד כדי כך "התקרנפנו"? אבל אפשר גם אחרת? אפשר להשיג הנאה פי כמה וכמה גדולה, דווקא ממעשים טובים לחברה. מזה שחשוב לי דווקא לחשוב ולדאוג לזולת, זה מה שמגלה לנו חכמת החיבור:

בחכמה זו ישנה שיטה ייחודית לחיבור בינינו, שחיבור זה הקשר שלנו למטרה משותפת, חשובה בהרבה מהאגו הטיפשי המפריד אותנו יותר ויותר. כעם ישראל זכינו לחיות כאלה חיים טובים מתקופת אברהם  ועד שחרב הבית, יחד עם החורבן שלו חרבה גם מערכת היחסים המיוחדת שאפיינה את העם שלנו. לאחר החורבן השני יצאנו לגלות ארוכה ולכול אורכו של תהליך החזרה ממנה לארצנו, וגם לאחר שובנו, לא זכינו לשחזר את אותה מערכת יחסים מיוחדת וגם לא בנינו  בית מקדש כמו שמזכיר לנו כל יום הרב לייטמן.

חיים של אושר ועושר משיגים דרך חיבורים בינינו, אושר מורגש בנו כהשלמה הדדית בין לא שווים. מכאן, שדווקא ריבוי הדעות המאפיין אותנו כול כך והשונות הרבה, דווקא הם שעושים אותנו חכמים יותר,עשירים יותר ומגוונים כול כך וכול זה בתנאי שנשמור ונכבד כול אחד על השונות שבו.

את זה ניתן לנו להשיג רק בדרך החכמה של בני ברוך, שהיא של הסברה וסבלנות ולא  בדרך של כפיה ודיכוי. כול הטבע העוטף אותנו נמצא מבראשית בתוכנית בה הוא מקיים הלכה למעשה חיבור. כול שעלינו  לעשות הוא, להצטרף לאותה תוכנית, כך נתפתח הלאה בדרכה המוארת של הנתינה ונראה לעולם את הדרך בה ניתן להחליף את דרכו החשוכה של האגו מלאת הסבל ועל זה הוא יודה לנו.