הקורונה הפכה לנו את החיים, לכולנו קשה אין ספק בכך בכלל. הבית הפך למוקד כל התרחשויות היום יום מהפרט הקטן ועד הגדול. האישה כעמוד התווך, שתמיד עיקר הלוגיסטיקה נופל עליה, מוצאת עצמה היום יותר מתמיד במרכז החיים של כולנו. תמיד אומרים שלאשה יכולת לעשות יכמה דברים במקביל, אבל במציאות שלנו היום, האישה עושה הכל במקביל במשך היממה. אם פעם בבוקר כולם התפזרו להם כל אחד למסגרת שלו, היום במקרה הטוב הבעל יוצא החוצה לעבודה, לעיתים שני בני הזוג יישארו לעבודה מהבית כך יוצא שכל בני המשפחה נמצאים בסיר לחץ נוראי כשכל אחד דורש את תשומת ליבה של האישה. 

הלימודים המקוונים של הילדים מתגלים כקשים במיוחד לא רק לילדים עצמם אלא גם להורה המלווה את הלימוד. בכיתות הגבוהות יותר הילדים מסתדרים פחות או יותר עם הטכנולוגיה וחומר הלימוד, אבל כיש לא מעט בעיות רגשיות וחברתיות וגם היכולת והסבלנות לשבת מול השיעור עם המורה טעון הרבה שיפור, כך יוצא שההורים ובדרך כלל האמא צריכה להשקיע המון מאמצים כדי שילדיה יעמדו באתגרים.

בכיתות הנמוכות המצב קשה הרבה יותר. ההורים מוצאים עצמם כמעט כל שעות הלימוד צמודים לילדים ותוך כדי הם אמורים גם לעבוד ולפרנס. מסיפורים של הורים שזהו היום יום שלהם, רצוי שהלימודים יעברו מהפכה ויפה שעה אחת קודם. כבר מזמן הבנו שהלימודים במתכונתם העכשווית לא מקדמת את הילדים, את דור ההמשך לשום מקום טוב וכל מסגרות החינוך הם סה"כ בית חרושת לציונים ולעסקים אחרי התיכון.

בימים מאתגרים אלו, של וירוס הקורונה, האישה נתונה ללחץ עצום מכל הכיוונים, היא צריכה להתמודד עם כל הקשיים של כולם, צריכה לפתור בעיות המתעוררות אצל כל אחד ואחד מבני ביתה, צריכה לעבוד תוך כדי כל הטירוף וכמובן להכין ארוחות בלי סוף, לנקות ולסדר. במקרים מסוימים היא גם צריכה לדאוג להוריה המבוגרים שזה סיפור בפני עצמו. עכשיו נותר רק להוריד את כל המראות בבית כי אם תעבור ליד אחת כזו היא פשוט לא תזהה את עצמה.