על פי אמונות שונות אלוהים הוא כח עליון שברא את כל העולם ומנהיג אותו על כל יושביו. ככל שהאנושות התפתחה כן התפתחו אמונות שונות כאלו שהאמינו באל אחד עד לתרבויות המאמינות שלכל תופעה בטבע יש אל משל עצמה. נראה שהאנושות אימצה לעצמה להאמין בכוח עליון מתחילת האבולוציה. הרצון האנושי להשתייך למשהו גדול יותר, משהו עליון כנראה מספקת איזו הגנה, הרגשה שאתה לא לבד בעולם. שיש איזושהי השגחה שתמיד בעין פקוחה רואה ויודעת הכל.
ישנם דתות שמאמינות בשכר ועונש – אם עשית משהו טוב מגיע לך שכר ואם היית רע בטח תקבל עונש. נראה שעם ההתפתחות האנושית היו חייבים להמציא איזה כח עליון שיעשה קצת סדר בכל היחסים בין כולם ואלוהים נראה סידור טוב. אם לאותו כח הכל גלוי וידוע ויש ביכולתו להגיב למעשינו אז בטח רוב האנשים יפחדו להרע אחד לשני מחשש לעונש. כך כל תרבות פיתחה לעצמה במשך הדורות אין סוף
חוקים הסברים ודקויות וככל שהתפתחו עוד ועוד דתות כך גם גדלה השנאה בין התרבויות השונות והיום לא רק שלא מפחדים לעשות רע אחד לשני גם עושים הכל בגלוי ללא שום פחד מעונש. אז יוצא שמה שעבד על האנושות כשהייתה מאוד נאיבית חסרת השכלה וידע על תופעות הטבע, עניין הדתות עבד יפה והיה אפשר לשלוט בעם בעזרת הפחדות למיניהן של שכר ועונש. גם היום, למרות ההתפתחות, ישנן דתות מאד סגורות וקיצוניות שעדיין רודות באנשים ובכל זאת ההבטחות על גן עדן וגהינום שולטות ביד רמה.
שכר ועונש נתון להרבה פרשניות, מה נחשב למעשה טוב או למעשה רע? פעם תרבויות פרימיטיביות הקריבו קורבנות לאותם אלים שהאמינו בהם בכדי לרצות אותם ולשכך את כעסם. אז הקרבת הקורבן הוא מעשה טוב? אני מניחה שזה תלוי אם שואלים את הקורבן. התפיסה שהשתרשה בדתות בעניין גן עדן וגיהנום מנהלת עד היום את רוב המאמינים וכל דת מסבירה מהו גיהנום וגן עדן מבחינתן. ברור שמי
שעושה מעשים טובים אחרי מותו יפגוש מלאכים שיובילו אותו לגן עדן ושם ימשיך להתקיים בכל טוב לנצח נצחים ומנגד כמובן מי שהיה רע ישרף באש הגיהנום לעד.